דרורה דומיני נמנית על הפסלות המרכזיות באמנות הישראלית מאז שנות השמונים. במשך יותר מארבעה עשורים גיבשה שפה פיסולית ייחודית ומזוהה. במרכזה עומד המפגש בין חפץ יומיומי, זיכרון חומרי, חלל וגוף.

שולחנות, כיסאות, ארונות, פיגומים וגיגיות - אלה חפצים מוכרים עד כדי שקיפות. בעבודותיה הם מופקעים מתפקידם והופכים למרחבים של זיכרון ושל אפשרויות. מתוך המרחב הביתי מתבוננת דומיני בנוף המקומי, בוחנת את שפת האנדרטאות ומנגנוני הזיכרון הקולקטיבי, ומציעה מבט מחודש על אתוסים שעליהם נבנה המרחב הישראלי.

דרורה דומיני היא ילידת קיבוץ מרחביה, שהתחנכה על מסורת הפיסול הקונסטרוקטיביסטי באנגליה וחזרה לנסח מתוכה קול נשי שערער על האתוס הגברי בפיסול הישראלי. עבודותיה פזורות גם במרחב הציבורי, מ"אביב" בשדרות רוטשילד ועד "העיר שקמה מן החולות", שמציינת את מקום הירצחו של חיים ארלוזורוב.

משנת 1981 היא מלמדת פיסול בבצלאל, ודורות של אמנים ואמניות צמחו תחת השפעתה.

דרורה דומיני היא זוכת פרס רפפורט לשנת 2020. בשנת 2023 מוזיאון תל אביב הקדיש לעבודותה תערוכת רטרוספקטיבה, תחת הכותרת "צידה לדרך ארוכה".